ורשה , 1939

הָיֹה הָיְתָה פַּעַם עִיר וּבָהּ רְחוֹבוֹת רְחָבִים,

בָּתִּים נָאִים, וּבַחֲצֵרוֹת הַפְּנִימִיּוֹת הוֹפִיעוּ לֵיצָנִים

וְנַגָּנִים מָשְׁכוּ בְּקֶשֶׁת הַכִּנּוֹר.

רֵיחַ חַמִּין נִשָּׂא בָּאֲוִיר הַסְּתָוִי. נָשִׁים טוֹפְפוּ

בְּנַעֲלֵי עָקֵב וּבִשְׂמָלוֹת פִּרְחוֹנִיּוֹת,

הַגְּבָרִים הִתְהַדְּרוּ בַּחֲלִיפוֹת וַעֲנִיבוֹת.

בַּגַּנִּים, בֵּין עֵצִים בַּשַּׁלֶּכֶת הִשְׁתּוֹבְבוּ יְלָדִים,

בְּבָתֵּי  קָפֶה הוֹמִים הֻגְּשׁוּ עוּגוֹת קְרֶם וְשׁוֹקוֹלָד.

אֹשֶׁר כֹּה רַב. ופִּתְאוֹם

חֲנוּת הָעוּגוֹת נִסְגְּרָה,

כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם דָּבְקוּ בְּלוֹבְשֵׁי הַבְּלוֹאִים,

רְחוֹבוֹת הִתְרוֹקְנוּ, שִׁלְדֵי בָּתִּים קָרְסוּ,

לֶהָבוֹת לִחֲכוּ אֶת מַה שֶּׁנּוֹתָר. שֶׁמֶשׁ שְׁחוֹרָה

אִיְּמָה בַּשָּׁמַיִם. דִּמְמַת מָוֶת

פָּסְעָה עַל קַבַּיִם בָּעִיר הָרֵיקָה.

וַאֲנִי נוֹלַדְתִּי.

[חוה ניסימוב]

מתוך:אין לי בית ,ספרי עתון 77 ,2013